FiRe

מה זה FICTIONAL REENACTMENT?

הקדמה:

בעשור וחצי האחרון ראינו התקדמות מסיבית של הלארפ הישראלי לכיוון  - סגנון של לארפ אמריקאי או אירופאי. אין תחרותיות, יש רק קווסטים בסגנון ווין ווין או קווסט רשימת קניות , או היעדר קווסטים, כמו כן אם עליית רמת דרישות הבטיחות יש ירידה ברמה הספורטיבית של קרבות או שקרבות מתנהלים בצורת לחימה תיאטרלית.

 אמנם כל התקדמות הינה דבר מבורך וטוב,  אך יחד עם זאת יש מספר גדול של אנשים שלא  נוטים אחר כיוון התפתחות זה. 

כמובן, בעבר בוצעו ניסיונות כאלה ואחרים כדי לשנות כיוון, שהיו יכולים לגרום לצמצום ההתקדמות בכלל בתחום. לכן לדעתי יש צורך לבצע הפרדה מלאה בין  הלארפ כמו שהוא כרגע לבין משחקים שאנחנו כקבוצה רוצים להשתתף/לארגן. כמובן, שהיו משחקים דומים למה שאנחנו רוצים בצד של קהילת ״רולביקי״ של דוברי רוסית,אשר לצערנו הופך אותם לפחות נגישים למי שלא דובר רוסית. ההפרדה לא מחייבת שחקנים לבחור צד ואין שום סיבה אשר מונעת מאותו השחקן  להשתתף בכל משחק מכל סוג שירצה.

 יחד עם זאת, כך  אנחנו נמנעים מטענות בסגנון: ״לארפ זה כמו שאנחנו רוצים ולא אחרת״ מכל צד של הקהילות השונות . כל זרם יכול להתפתח לכיוון שלו בלי הפרעות מאנשים עם גישות מנוגדות. בנוסף, כפועל יוצא , ייתכן ונוכל למנוע את העוינות  אשר התפתחה  בין הצדדים השונים בוויכוח על צורה בה לארפ אמור להתנהל , הן מבחינות בטיחותיות ואחרות.

ההבדל במבנה המשחק:

משחקי fire הם משחקים שאמורים להיות מציאותיים יותר (ביחס לעולם המשחק כמובן) ופחות מרוכזים סביב מכאניקות חסרות תוכן או משמעות, רמות דמות, נקודות יכולת וכד׳. כמו כן אין שוויון בין דמויות בתחילת המשחק, אין צורך לאסוף פתקים בשביל לקבל יכולות נוספות. לא יהיה סוחר שיש לו פתאום שלוש טון ברזל בכיס כי זה שלוש פתקים. התערבות מאסטרים במהלך המשחק אמורה להיות מינימלית ובהתאם לדמות שהמאסטר משחק באותו רגע. אין הוראות מוזרות מהמאסטרים אל הקבוצות/דמויות מהסוג ״עכשיו אתם יוצאים למלחמה מול קבוצה אחרת״ קרי התערבות באינפליי. 

אם מאסטר רוצה להתערב במשחק - חייב לעשות זאת כדמות אשר מתאימה לעולם המשחק, זאת תוך כדי שמירה על התנהגות ונראות. (לא יופיע פטר הקדוש לבוש במכנס מנומר וחולצת ימאים סובייטים.) 

 על המאסטרים לבנות עלילה של משחק בצורה כזו, שלכל דמות תהיה מטרת/ות על כלשהי ומטרה/ות מיידית ותמידית צדדית  כלשהי, שבהתאם להתקדמות אל המטרה המיידית/תמידית צדדית השחקן מודד את רמת ההצלחה שלו. חובה על המאסטרים או על השחקנים להבין ולכתוב את תכונות הדמות, שהדמות אמורה לפעול לפיהן במשחק, כמה שיותר קרוב לדמות. לדוגמא, שחקן יוסי ודמות של ארכיבישוף מקנטרברי - אלו אנשים שונים עם צורת פעילות ומחשבה שונה. מתחילת המשחק יוסי אמור לנסות להתנהג כמו הארכיבישוף, ולא כמו יוסי שלבש גלימת ארכיבישוף. 

אחת המטרות המרכזיות של משחק FIRE זה להפוך להיות, לחשוב ולהרגיש דמות שהשחקן המציא או קיבל מהמאסטרים. ז"א להרגיש איך זה להיות אביר או בישופ או שודד ולא סתם להיות אותו יוסי או איציק רק לבוש גלימה צבעונית.

לשחקנים לא יינתנו יכולות שלא ניתן לדמות אותם באמצעות פרופס או שת״פ עם שחקנים אחרים, עדיפות תינתן ליכולות האמיתיות על יכולות מדומות וקשות לביצוע במשחק.

 לדוגמא, שחקן שקיבל יכולת ריפוי ישחק את הפעולה בהתאם. בהמשך לדוגמא, שחקן אחר מבקש ממאסטר יכולת לחזות עתיד במרווח זמנים של המשחק. יכולת כזו לא תינתן, כי לא ניתן להפעיל אותה בלי התערבות משמעותית ופוגענית של המאסטר במשחק. 

ככלל, המשחק מסוג fire יתרכז סביב ביצוע משימות/השגת מטרות של דמויות בזמן מוגבל(זמן המשחק), בדומה לחדרי בריחה. וכל זה תוך כדי התנהגות בהתאם לדמות של אותו שחקן. כל אלה אמורים להיות קשורים כדי ליצור עלילה כללית או עלילת הדמות. כמובן, שמאסטרים אמורים כמה שיותר לבנות התנגדות למשימות של אותו שחקן ע״י שחקנים אחרים ומשימותיהם וכמה שפחות ליצור התנגדות מצד המאסטרים בצורת דמות NPC וכד'.

על המאסטרים לבנות את המשחק כך שדברים שלא ניתן לבנות/לשחק/לדמות במשחק יישארו מחוץ לתחומי המשחק.

על השחקנים לשמור על קו התנהגותי מתאים לדמות שקיבלו או כתבו ולא לשנות קו זה אלא אם אירועי המשחק מכתיבים זאת.

על השחקנים לדעת את רקע עולם המשחק ולהתנהג בהתאם - גם אם זה מצריך קריאה של יותר מעמוד אחד.

ההבדל בקרבות ובטיחות:

בטיחות במשחקי לארפ או רולפליי עברה גלגולים שונים שניתן לתמצת לשני סוגים גישות: החל מהגישה של ״מה זה בטיחות בכלל? בוא נוריד אחד לשני מכות עם מקלות עץ קשיח״ ועד לגישה של ״בטיחות יתר" מעל הכל. הנשקים יהיו מאוד קלים, עבים ועשויים מספוג בלבד. כל תנועה מעבר למכה עדינה עם נשק ספוג -אסורה״.

לשתי הצורות יש חסרונות בולטים מאוד ואין צורך לפרט אותם כאן. כרגע השיטה המומלצת למשחקי fire היא בדומה למשחקי הוביט ורובין הוד אשר נעשו באמצע העשור הקודם. שיטה זו מכילה יותר יתרונות משתי השיטות הישנות יותר. שומרים על סטנדרט גבוה של בטיחות מבלי להתפשר על ספורטיביות. 

הבדל בחוקים:

משחקי FIRE ההתחלתיים יהיו אירועים בהזמנה בלבד, ההזמנה תשלח ע"י המארגנים ואנשים שאושרו ע"י המארגנים להזמין, וזה ע"מ למנוע התדרדרות של רמת המשחק בגלל השתתפות של אנשים שלא יודעים להתנהג או מתלוננים סדרתיים ועל מנת ליצור קהילה של שחקנים מיומנים .

לכל משחקי FIRE יהיה ספר חוקים אחיד שיתעדכן מדי פעם, זה יפחית מכמות החומר שכל שחקן חייב לקרוא לפני המשחק. ספר החוקים יתחלק לנספחים כמו חוקי קרב, חוקי קסם, חוקי גנבים, חוקי מצור,חוקי מפלצות , חוקי נשק אבש"ש וכו. לא כל משחק יכלול את כל הנספחים. לדוגמה, משחק על תחילת מלחמת המאה שנה לא ישתמש בנספח חוקי קסם וחוקי נשק אבש"ש. 

חוקי המשחק יחולו על כלל אוכלוסיות המשחק כולל טכנאי משחק ועוזרי מאסטרים למיניהם. זה אמור לגרום לכך שבסופו של דבר לשחקנים יהיה ביטחון מסוים מכך שהישגים שלהם לא יבוטלו ע"י מאסטרים ללא סיבה. סיבה מוצדקת היא אם שחקן עבר על חוקי המשחק.

השחקנים אמורים להיות ברמה סבירה של ידיעת החוקים (אמור להיות קל כי בכל משחק יש אותם חוקים) ועצם זה ששחקן מופיע במשחק מהווה הסכמה לחוקי המשחק, ללא יוצא מן הכלל.

שחקן שמוצא בעיה או חוק לא ברור מוזמן לפנות למסטרים עד שבועיים לפני המשחק וכדי שיוכלו לבחון את העניין. ככלל, לא יהיה ולא יכול להיות מצב שמאסטר יוצא ומכריז "עכשיו כולם מתים/ישנים/נופלים" אלה אם מדובר במשימה שמשחקים אותה בעל פה.

הערה חשובה: ספר חוקים קבוע לא בא להגביל מאסטרים באיך הם עושים משחק. ספר חוקים קבוע בא להסדיר את האינטראקציות של שחקנים עם העולם או עם שחקנים אחרים (ומונע הרבה שטויות על הדרך). ז"א עלילת המשחק, קווסטים, דמויות (שזה בעצם מה שהופך את האימון עם קיטים למשחק) הם אמורים להיכתב על ידי המאסטרים על בסיס היצירה המקורית שנבחרה כבסיס למשחק.

הבדל ביחס לעלילה ותוצאות המשחק:

על המאסטרים לזכור בכל מצב שהמשחק הוא בשביל כלל המשתתפיםהשחקנים ולא אחרת. יש לקבל כל התפתחות כפי מה שקרה בפועל (כמובן אם הכל היה לפי חוקי משחק). המאסטרים לא יכולים לדחוף משחק בכוח בכיוון שרק המאסטרים אולי רוצים.

המאסטרים יכולים לקדם קווסטים באמצעות הכנסת מידע משחקי או אפילו התערבות כדמות במשחק, אבל הופעת מאסטר כדמות עם יכולות על תתבצע כמוצא אחרון בלבד ובמצבים חריגים.

עלילת המשחק אמורה להיות מציאותית ביחס לעולם המשחק ככל האפשר והיא אמורה להיות המניע העיקרי של המשחק. מומלץ לבנות עלילת משחק מלבנים קטנות של עלילה אישית של כל שחקן ושחקן מעבר לעלילה הכללית. מומלץ לבנות קווסטים כך שיהיה יותר מדרך אחת לפתור אותם. הקווסטים אמורים להיות רלוונטים לדמות שעבורה נכתבו.

הבדל מציאותיות וקסמים:

עדיין מדובר ב FICTIONAL REENACTMENT - זה אומר שלא הכל אפשר לדמות בצורה מציאותית. לדוגמה: במשחק שהולך בעולמות כמו FAERUN או WITCHER נצטרך איכשהו לדמות קסמים, ז"א מה שאפשר לעשות באמת - נעשה באמת ומה שאי אפשר - נצטרך להחליף בפרופס כזה או אחר. לדוגמה: קוסם יכול לומר את מילת הקסם ולזרוק כדור גומי קטן שאליו מחובר זנב שעשוי מקישוט זוהר של עץ חג המולד וסטיקלייט דייגים קטן, והקסם היה פוגע רק אם הכדור היה פוגע. 

הבדל בכלכלה: 

במשחקי FIRE קיימים שני סוגי כלכלה: של מדינות/קבוצות וכלכלה אישית לדמות

כלכלת קבוצות תתעסק במחצבים, יבול ופעולות שצורכות משאבים (למשל תנועת צבא).

כלכלה אישית תתעסק במשאבים כמו מטבעות, אוכל ומסחר בפריטים בודדים 

במידה והמשחק מכיל כלכלה מכל סוג יהיה מעקב אחר המשאבים והסחורות אצל השחקנים (ע"י רישום אצל המאסטר, אפליקציה או טבלה כלשהי )

הבדל דמויות שנמצאות מחוץ לתחומי המשחק:

שחקן יכול לכתוב מכתב לדמות אחרת שלא קיימת במשחק. כמובן הדמות הזאת חייבת להיות מצוינת בדף דמות שהשחקן קיבל או כתב. לדוגמה הנסיך ג'ון רוצה לשאול משהו מאמא שלו אליונור (שאף אחד לא משחק אותה במשחק) - יכול לכתוב לה מכתב והתשובה מהמאסטר תגיע אחרי זמן שנקבע מראש ע"י המאסטר.

במשחקי FIRE תהיה (עם צריך) תיבת דואר ליד מחנה של המאסטרים + זמן הגעה למרחק כזה או אחר.